סיפור עם מוסר השכל – כבוד האדם

מסופר על ר' חיים עוזר גרודנסקי זצ"ל, הייתה לו בת יחידה בלבד אשר נולדה לו לעת זקנתו, כשבאה לגיל ארבע עשרה חלתה מאוד, הרופאים טיפלו בה במסירות אך לא הועיל דבר, המחלה החמירה מיום ליום.

שלח ר' חיים עוזר שליח להחפץ חיים שיתפלל בעדה לעורר רחמים, כששמע החפץ חיים שהמדוברת בביתה של ר' חיים עוזר ישב ושתק ולא אמר כלום.

בנו הגדול של החפץ חיים ר' משה פנה לאביו ואמר, אבא תדע שלר' חיים עוזר אין עוד ילדים כלל וזה בת יחידה אם תמות ישאר ר' חיים עוזר בודד ללא המשך דורות.

ענה החפץ חיים וכי מה אני יכול לעשות, כנראה שזה קפידא שהיא מקפידה עליו ילך ויבקש מחילה ואם תסלח לו אז היא תישאר בחיים.

בחידה סתומה ולא מובנת חזרו לר' חיים עוזר, אמר הגאון אם כך תבררו בבקשה היכן גרה אישה ששמה פלונית שאבקש ממנה מחילה, סיפר ר' חיים עוזר שאישה זאת הייתה פעם הכלה שלו ומשום איזה סיבה מוצדקת היה צריך לעזוב אותה ולהתחתן עם אשה אחרת כנראה אשה זאת מקפדת עליו.

לאחר שנודע שהאשה נשואה לאיש אחר נסעו ר' חיים עוזר ותלמידיו לביתה, האיש בעל האשה נדהם לראות שהגאון ר' חיים עוזר בא לבקרו והיה לפלא שרצון הגאון לשוחח עם אשתו דווקא, נכנס הגאון והתחיל להתחנן לאותה אשה שתסלח לו וסיפר שיש לו בת יחידה ואם היא תמות אין לי המשך.

אמרה האשה אינך צריך לבקש מחילה כי אני נשואה לאיש טוב וב"ה יש לי משפחה לתפארת ובאמת הצלחתי בחיים הרבה יותר ממה שהייתי מתחתנת איתך.

אך שוב פעם ביקש שתאמר שהיא סולחת אך שוב פעם התחכמה האשה מבקשת הסליחה ואמרה שלא פגע בה.

לבסוף חזר ר' חיים עוזר לביתו ואמר לתלמידיו אין מה לעשות האשה לא סולחת לי וצריכים להתכונן לימים לא כל כך טובים, לאחר כמה ימים נפטרה הבת היחידה, ור' חיים עוזר ישב עליה שבעה וכל הזמן אמר שצריך לשמור על כבודם של אחרים וחס ושלום לא לפגוע.